עיריית רמת-גן נ' בי מודל בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך של 67,020 ₪, בגין חוב ארנונה, שנצבר ביחס לנכס שבתחום שיפוטה של התובעת, עירית רמת-גן וזאת בגין התקופה 1.1.2005 ועד ליום 31.8.2007. התביעה הוגשה כנגד חברה בי מודל בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "החברה"), אשר לפי הטענה, החזיקה בנכס בתקופה הרלבנטית. התביעה הוגשה גם כנגד הגב' אימבר דנה (להלן: "הנתבעת 2"), מי שהייתה בזמנים הרלוונטיים מנהלת החברה ובעלת השליטה בה.

תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעת הינה רשות מקומית על פי דין וככזו מוסמכת לגבות את חיובי הארנונה בגין נכסים בשטח שיפוטה. אין חולק כי הנתבעת 1, היא חברה פרטית, אשר התאגדה ביום 2.5.04. אין חולק כי בתקופת החוב נשוא התביעה, הנתבעת 2 החזיקה במלוא הון המניות המונפק של החברה והיוותה בעלת שליטה בה (תדפיס רשם החברות נספח א' לתצהיר התובעת). אין חולק כי החברה החזיקה בנכס שמהווה משרד, ברח' ז'בוטינסקי 35 ברמת-גן (להלן: "הנכס") לכל פחות עד יום 1.10.04. אין חולק כי הנכס לא שימש למגורים והנתבעת אינה בבחינת דייר מוגן בנכס לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. אין חולק כי הנתבעות לא הגישו השגה וערר על חיובי הארנונה נשוא התביעה. אין חולק כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית. אין חולק כי חוב הארנונה הנתבע בתביעה הנו בגין התקופה 1.1.05 עד 31.8.07, לאחר המועד שבו לפי טענת הנתבעות, חדלה הנתבעת 1 להחזיק בנכס.

תמצית כתבי הטענות

עילת התביעה כנגד הנתבעת 1 הנה החזקתה בנכס וכנגד הנתבעת 2, חיוב אישי מכוח החזקה שקיימת בדין, בדבר העברת נכסי חברה לבעלי השליטה בה, עם הפסקת פעילותה והכול בהתבסס על סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") וסעיף 119א' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

הנתבעות טוענות, בין היתר, כי החברה החזיקה בנכס עד יום 1.10.04 בלבד, כי ניתנה לתובעת הודעה על חדילת החזקה בנכס וכי לא התקיימו התנאים הנדרשים לפי חוק ההסדרים והפקודה, לחיוב הנתבעת 2 באופן אישי בחוב הארנונה הנטען של החברה.

דיון והכרעה

הנתבעות היו מיוצגות תחילה במשותף וכך הוגש כתב הגנתן במאוחד. לאחר זמן, ועם טענת הנתבעת 2 בדבר העברת מניותיה בהחברה לאחר, ביקש בא כוח הנתבעות דאז, עו"ד שי כהן, להשתחרר מייצוג הנתבעת 1 והתחייב להעביר לבעל המניות החדש בנתבעת 1, מר איציק ביזאווי, את החומר הנוגע לתביעה. עו"ד כהן הודיע לבית המשפט על כתובתה של הנתבעת 1 לקבלת כתבי בי דין בתיק.

בהתאם לכך, שוחרר עו"ד כהן מייצוג הנתבעת 1, תוך כך שהוריתי לאחרונה להגיש את תצהירי העדות שלה. חרף זאת, הנתבעת 1 לא עשתה כן, לא התייצבה לדיונים שנערכו בתביעה לאחר מכן ולמעשה בכך זנחה את הגנתה.

עם זאת, מאחר והנתבעת 2 המשיכה בהגנתה באמצעות עו"ד כהן (ולאחר מכן באמצעות עו"ד אובוז), ומאחר וחלק מטענות ההגנה של הנתבעת 2, ששימשה כאמור כמנהלת הנתבעת 1 ובעלת המניות היחידה בה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, יכולות לשמש למעשה גם כהגנה עבור הנתבעת 1, לא ניתן עד היום פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1 ועל כן גם התביעה כנגדה, תוכרע רק כעת, עם מתן פסק דיני זה.

סכום התביעה וסדר הדין שבמסגרתו נפתחה התביעה

התביעה אמנם הוכתרה על ידי התובעת כתביעה "בסדר דין מהיר" וזאת על אף שסכום התביעה עמד על 67,004 ₪, נכון ליום הגשתה. עם זאת, טענת בא כוח הנתבעת 2 בסיכומיו, שלפיה יש לדחות את התביעה בשל עובדה זו, דינה להידחות. מה שקובע את סדר הדין שבו תתנהל תביעה, אינה טעות סופר בכותרת התביעה, אלא מהות התביעה. במקרה דנא, מדובר בתביעה מעל 50,000 ₪ ועל כן הייתה צריכה להידון בסדר דין רגיל, כפי שאכן נדונה. גם הנתבעות עצמן הגישו את כתב הגנתן בסדר דין רגיל. לפיכך, טענה זו נדחית.

העדרה של טענת אי מתן הודעה על חדילת החזקה בכתב התביעה

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה, כי מאחר ובכתב התביעה לא נטען כי הנתבעות לא הודיעו על חדילת החזקה בנכס, לא קם הצורך מצד הנתבעת 2 להתמודד עם החזקה הקבועה בסעיף 325 לפקודת העיריות.

דין הטענה להידחות. הטענה אודות חדילת חזקה הנה טענת הגנה ולא עילת תביעה. עילת התביעה במקרה דנן, כפי שהיא נוסחה בכתב התביעה, הנה החזקה בנכס. לפי התביעה, נטען שהנתבעת 1 החזיקה ו/או מחזיקה בנכס בתקופת החוב נשוא התביעה ועל כן חייבת היא לשלם לתובעת את חוב הארנונה שהצטבר עד הגשת התביעה. די בטענות אלה, כדי להקים לתובעת את עילת התביעה.

הטענה שלפיה בניגוד לאמור בתביעה, הנתבעות אינן מחזיקות עוד בנכס וכי עזבו את הנכס עוד לפני תחילת תקופת החוב נשוא התביעה וכי אף הודיעו על כך, הנה טענת הגנה, שמקומה בכתב ההגנה. הנתבעות אכן העלו טענות אלה בכתב הגנתן. בתשובה לכך, הגישה התובעת כתב תשובה וטענה, בין היתר, כי לא הוצג בדל של ראיה להודעה על חדילת החזקה (סעיף 3.6 ו- 3.7 לכתב התשובה).

לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בניסוח עילת התביעה ועל הנתבעות בתיק זה להתמודד עם החזקה הקבועה בסעיף 325 לפקודת העיריות.

טענת הנתבעות בדבר מתן הודעה על חדילת החזקה בנכס

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא הוכח לפני שהנתבעת 2 נתנה לתובעת הודעה כדין על חדילת החזקה בנכס, כך שטענת הגנה זו, דינה להידחות והכול מהנימוקים שלהלן.